סקר סיכונים בעבודה

להלן נמנה את האסטרטגיות לניהול סיכונים בעבודה, עפ"י סדר העדיפויות ורמת היעילות שלהן:

1. סילוק הסיכון – הסרת החומר או התהליך הגורם לסכנה. זוהי למעשה השיטה האפקטיבית ביותר מבין 5 השיטות בהיררכיית בקרת הסיכונים. סילוק הסיכון יעיל יותר בשלב התכנון הראשוני. כמו כן הוא עשוי להיות זול ופשוט יותר ליישום בשלב זה. עם זאת קשה יותר ליישמו בתהליך קיים, שכן לשם כך יש צורך בשינויים משמעותיים בציוד ובנהלים.
2. שימוש בתחליפים – החלפת חומר או תהליך הטומן בחובו סיכון בחומר או תהליך אחר שאין בו סיכון. זוהי אסטרטגיה שנייה באפקטיביות שלה בהיררכיית בקרת הסיכונים. אסטרטגיה זו אף היא אפקטיבית וזולה יותר בשלב התכנון מאשר בהליך קיים.
3. אמצעים הנדסיים – הגנה על העובדים מפני סיכונים באמצעות הצבת מחסום בין העובד למקור הסיכון.
4. אמצעים אדמיניסטרטיביים – הפחתת חשיפת העובדים לסיכון במקום לסלק את הסיכון.
5. ציוד מגן אישי (בגדי מגן, קסדה וכיו"ב) – מטרתו להגן על גוף העובד מפני פגיעה או זיהום. באסטרטגיה זו עושים שימוש במקרים שבהם אין אפשרות ליישם שיטות בקרה אחרות או שהן אינן יעילות לצורך הפחתת הסיכונים.

לסיכום: סילוק הסיכון הינו השיטה היעילה ביותר, ואילו שימוש בצמ"א הוא השיטה הכי פחות יעילה. במצב האופטימלי תהליך הבקרה והמניעה של הסיכונים משלב שיטות לסילוק סיכון במקור כבר בשלב התכנון. זאת מפני שכאמור קשה יותר ליישם פתרונות אלו בתהליך קיים. במידה ואין אפשרות לסלק את הסיכון ממשיכים הלאה אל הפתרון הבא.