שיטות לניהול סיכונים בבטיחות

ניתוח עץ כשל הוא אחת השיטות המקובלות ביותר לניתוח כשלים והערכת ההסתברות לאפשרות התרחשותם. השיטה עושה שימוש בתרשים עץ כשל, הכולל דיאגרמות של "ו", "או" ודיאגרמות נוספות. לדוגמה, במקרה של נגר שידו נחתכה ממסור, התרחשות כשל זה מחייבת שילוב של שלושה אירועים: הלהב אינו מוגן, המסור בפעולה ויד הנגר נמצאת במסלול החיתוך. במידה ואחד מהאירועים הללו לא יתממש הרי שהכשל לא יתרחש. לעומת זאת במקרה של סדק בגוף של דוד חשמל, כשל זה עשוי להתרחש עקב פיצוץ פנימי בדוד או עקב פגיעה חיצונית. כלומר, די בכך שאחד מבין שני האירועים הללו יתממש כדי שהכשל יתרחש.

ניתוח עצי כשל כולל 4 שלבים:

1. יצירת עץ הכשל – מגדירים את הכשל הראשי שאותו רוצים לנתח ואת כל האירועים שעלולים לגרום לו. לאחר מכן משרטטים עץ כשל ובו מתארים את צירופי האירועים שעלולים לגרום לכשל הראשי.
2. חישוב הסתברויות – מחשבים את ההסתברות לכל המאורעות בעץ הכשל. (שלב זה אינו הכרחי – ניתן רק לתאר את המאורעות העלולים לגרום לכשל הראשי, ללא חישוב ההסתברויות.)
3. זיהוי קבוצות חיתוך – קבוצת חיתוך היא קבוצה של מאורעות בסיסיים שאם הם יתרחשו ייגרם הכשל הראשי.
4. זיהוי קבוצות נתיב – קבוצת נתיב היא קבוצה של מאורעות בסיסיים שאם אף אחד מהם לא יתרחש אזי לא ייגרם הכשל הראשי.

יתרונות השיטה

1. ניתן לקבוע הסתברויות של כשלים במערכת מורכבת.

2. ניתן לאתר כשלים וגורמים משמעותיים העלולים להוביל לכשל ראשי.

3. ניתן לאתר נקודות פגיעוּת של מערכת.

4. השיטה מסייעת להחליט על אמצעי מניעה יעילים.

חסרונות השיטה

1. כל תהליך מתייחס לכשל ראשי אחד, שיש לצפות אותו מראש.

2. קשה לחשב הסתברויות במערכות מורכבות.

3. קשה לצפות את כל המאורעות הבסיסיים שעשויים להוביל לכשל.

4. לא כל מערכת כשלים ניתנת להצגה של עץ כשל, בה כל שורה בעץ היא הגורם לשורה שמעליה.

באופן כללי, השימוש בשיטה של ניתוח עצי כשל נוח במערכות פשוטות יחסית, אך ככל שהמערכת מורכבת יותר הרי שקשה יותר להשתמש בשיטה זו.